#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נו. אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה. מדוע? 	"לר""ל הוה לאו שקדמו עשה וס""ל שבקיום העשה להחזירה הוא מתקן את הלאו שלא ילקה עליו. לרש""י בחולין (הובא בתוד""ה הניחא) עליו להחזירה תכ""ד לגירושין ולרש""י בסוגיין עליו להחזירה מיד כשיזהירוהו בי""ד להחזיר. לר' יוחנן הוי לאו הניתק לעשה , דכל ימיו בעמוד והחזר. רש""י פירש דקאי אלא יוכל לשלחה, שלא תהא בשילוחיה כל ימיו אלא יחזירנה. והתוס' (ד""ה כל) הביאו שבקידושין פירש דקאי אלו תהיה לאשה, שכל ימיו הוא בלו תהיה לאשה בעמוד והחזר <sup>נא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נא.  והריטב""א פירש שכל ימיו מיותר, רש""י.                 הוא עצמו לחודיה משמע עשה .</span>"	מכות טו. ותוס' 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"נז. הניחא למ""ד ביטלו ולא ביטלו. אלא למ""ד קיימו ולא קיימו מאי איכא למימר. על מה קשה ומה קשה? "	"רש""י פירש שלעיל רבא תירץ שהלאו של האיסור לגרש אנוסתו נחשב לאו הניתק לעשה כיון שכל ימיו בעמוד והחזר. ועל זה מקשים שטעם זה יתכן רק למ""ד שיש לשנות ביטלו ולא ביטלו, שאינו לוקה משום שבידו כל ימיו לקיים את העשה. אבל למ""ד שצריך לשנות קיימו ולא קיימו אי אפשר לומר שכל ימיו בעמוד והחזר שהרי אם לא יחזירנה מיד כשיבוא לבית דין ילקוהו, ולרש""י בחולין אם לא יחזירנה תכ""ד לגירושין ילקוהו.<br>והתוס' (ד""ה מידי) פירשו שלעיל הוכיחו ממשנתינו מהדין של הבא למקדש טמא, שלאו שקדמו עשה לוקין עליו. ועל זה מקשים שהוכחה זו נכונה רק למי שסובר שכדי ללקות על לאו הניתק לעשה צריך לבטל את העשה וכיון שלאחר שנכנס טמא למקדש כבר אי אפשר לבטל את העשה על כרחך לוקה משום לאו שקדמו עשה. אבל למ""ד שכדי ללקות על לאו הניתק לעשה צריך לא לקיים את העשה, אין הוכחה מכך שלוקין שהרי אפשר להעמיד את המשנה באופן שלא קיים את העשה והיינו שהזהירו אותו לצאת ולא<br>יצא <sup>נב</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נב.  אבל הרמב""ן והריטב""א פירשו שכעת אמר רבא שבלאו הניתק לעשה העשה מנתק את הלאו לפוטרו ממלקו ת. ועל זה הגי רסא היא שמקשים שזה מובן למ""ד קיימו לא קיימו שהרי אילו לא קיים העשה היה לוקה, אבל למאן דתני בטלו ולא בטלו שאפילו לא קיים העשה אינו לוקה מפני עבירת הלאו, ואינו לוקה עד שיבטל העשה בידי ם שלא יוכל להתקיים, איך אמרנו שהעשה מנתק את הלאו, הרי גם בלי קיום העשה מתנתק הלאו שלא ילקה עליו, וביטול העשה הוא שמביאו לידי מלקות .</span>"	מכות טו. - טו: ותוס'		
